החלטה בתיק ע"מ 1469/09

המשיבים, שניהם תושבי הכפר קריות, מואשמים בכך שהשתתפו, יחד עם אחרים, בזריקת אבנים לעבר כוחות הביטחון בתחילת שנת 2009. על פי הטענה, השותפים הניחו צמיג של רכב על הכביש והדליקו אותו, ולאחר מכן זרקו אבנים לעבר ג'יפים של צה"ל.

בקשות התביעה למעצר עד לתום ההליכים נדחו על ידי בימ"ש קמא. ביהמ"ש נימק את החלטותיו בקשיים הראייתיים אותם מצא בניתוח דברי עדי התביעה, קשיים המצטרפים לעברם הנקי של המשיבים ולנסיבותיהם האישיות, ומטים את הכף לכיוון העדפת חלופת מעצר.

משלא ראתה את הדברים עין בעין עם ביהמ"ש, הגישה התביעה עררים נגד ההחלטות האמורות, בהן טענה לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת ושל עילת מעצר הפוסלת כל אפשרות לשימוש בחלופה.

מנגד, טען הסנגור כל טענה אפשרית על מנת להצדיק את החלטות ביהמ"ש, הן במישור הראייתי והן במישור היעדר מסוכנות. כך טען הסנגור לשורה של ליקויים בחקירה, לתמיהות העולות מדברי העדים, לסתירות בין האמרות ולהיעדר מסוכנות. כן טען הסנגור כי לנוכח הכחשת המשיבים וטיעוני הזוטא שהושמעו על ידי העד המרכזי, עולה חשש כי פרק הזמן הדרוש לניהול הוכחות יעלה על העונש הצפוי למשיבים אם יורשעו.

יאמר מיד כי לנוכח הקשר ההדוק המתקיים בין עניינם של המשיבים, ביקשוני הצדדים לאחד את הדיון בעררים ואף מצאתי לתת החלטה מאוחדת.

בחנתי באופן מדוקדק את חומר הראיות ואינני מגיע למסקנות דומות לאלו של בימ"ש קמא. אין ספק כי עדי התביעה 2 ו-3 מסרו גרסאות שונות. יחד עם זאת, לא נטען על ידי התביעה כי המדובר באותו אירוע. משכך, אין בהבדל הגרסאות לפגום בערכה הראייתי של האמרה עליה השתיתה התביעה את כתב האישום, היא אמרת העד בהג'ת.

עד זה מוסר כי השתתף עם המשיבים בזריקת אבנים כמתואר לעיל. העד חזר על דבריו גם בחקירתו השנייה, תוך הדגשת חלקם האקטיבי של המשיבים בזריקת האבנים.

הטענות הרבות שהועלו על ידי הסנגוריה נגד אמרות אלה נוגעות לשאלת מהימנות העד. כשלעצמי, לא התרשמתי מבקיעים משמעותיים בגרסת העד. מכל מקום, גם אם אקבל חלק מטענות הסנגור, לא מצאתי כי יש בהן ללמד על אותו "פגם גנטי" העשוי לשלול את ערכה הלכאורי של ראייה (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133). אשר על כן, דינן של הטענות להתברר במשפט גופו.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי, בשלב זה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים.

עבירת זריקת אבנים מקימה חזקת מסוכנות. הדברים ברורים עוד יותר כאשר היא מבוצעת במסגרת אירוע רב משתתפים המלווה בהפרות סדר דוגמת הבערת הצמיג שתוארה.

בעניין זה אדגיש כי האבחנות אותן ביקש ביהמ"ש לעשות בין מיידי אבנים לעבר כלי רכב אזרחיים ולעבר כלי רכב צבאיים אינן עולות בקנה אחד עם פסיקתנו בעבר. יתרה מזו, בחינת הסיכון אינה נעשית על רקע סוג הרכב לעברו נזרקו האבנים, אלא על בסיס נכונותו של הנאשם ליידות אבנים לעבר כלי רכב, יהיה סוגם אשר יהיה, והסיכון שיחזור על מעשיו. לנוכח האמור, אין לי אלא לדחות את קביעותיו של ביהמ"ש באשר להיעדר מסוכנות במקרה הנוכחי.

על כל אלה יש להוסיף כי שחרור המשיבים בתנאים אותם קבע בימ"ש קמא אינו מותיר אפשרות ממשית לפיקוח על מעשיהם, ועל כן, אין בו למנוע את הסיכון עליו עמדנו.

שאלת התמשכות ההליכים אכן עשויה להשפיע על ההחלטה להמשיך ולהחזיק את המשיבים במעצר. אולם, אין בה למנוע מלכתחילה מעצר המתחייב על פי הנסיבות. אשר על כן, במידה ויתמשכו ההליכים יתר על המידה, תהיה פתוחה הדלת בפני הסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר.

לנוכח האמור, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עררי התביעה ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה היום, 26 בפברואר 2009, ב' באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: יע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: